פקינז.

פקינז Pekingese

שייך לקבוצה 9  – קבוצת הכלבים הזעירים, לוויה, טוי

תוחלת חיים ממוצעת: 12-15 שנים

גובה ומשקל: אין תקן רשמי לגובה, גובה ממוצע 15-23 ס”מ לכלב בוגר, עד 5 ק”ג לזכר בוגר  ועד 5.4 ק”ג לנקבה. הכלבים צריכים להיראות קטנים אך צריך שירגישו ככבדים כבד באופן מפתיע כאשר מרימים אותם על הידיים; עצם כבדה וגוף יציב ובנוי היטב הם חיוניים לכך.

רקע כללי

הפקינז, שנקרא על שם בירת סין, הוא ללא ספק כלב עם אופי אמיץ שחושב שהוא הרבה יותר גדול ממה שהוא באמת. הוא בל הערכה עצמית גבוהה, אופיו מביא אותו להתנהג כאילו הוא כלב שמירה גדול ומפחיד, וגודלו האמיתי הופך אותו מתאים לגידול בכל, מדירה ועד לווילה רחבת ידיים. הוא בנוי באופן מוצק, ואם תרימו אותו תתפלאו להבחין שהוא הרבה יותר כבד ממה שהוא נראה.

אם לא אכפת לך לחיות עם כלב אשר ינהל לך את הבית כמו מפקד צבאי קשוח, וינחר בלילה, אז הפקינז הוא בהחלט הגזע המתאים לך. הפקינז יחבב ויחיה בשלום עם בני משפחה, אבל הוא בהחלט כלב עצמאי אשר לא מצריך תשומת לב מיוחדת ומתמדת. כלפי זרים יכול להיות חביב אך באותה מידה הוא יכול להיות תוקפן ונבחן, תלוי בסוציאליזציה והחינוך שקיבל, ומאוד תלוי איך הוא מרגיש כלפיהם.

הפקינז מתאים לטיול בפארק ולמשחק קצר עם צעצועים בתוך הבית, אבל מדובר בכלב ברמת פעילות נמוכה.

הפקינז הוא כלב שמתאים אך ורק לגידול בבית ולא בחוץ. פניו הפחוסות גורמות לו להיות רגיש לטמפרטורות גבוהות והוא יכול להיפגע קשות מחום. לכן יש להקפיד להחזיק את הפקינז בסביבה ממוזגת. הפקינז ישמח לטיול יוקרתי יומי דרך הממלכה שלו, השכונה, והטיול לא חייב להיות ארוך. אבל רק כדאי שתדע שלפקינז יש יותר כושר ממה שאתה חושב, כל עוד הוא לא סובל מעודף משקל, אז אל תתייחס אליו כאל פיסה שברירית של סין; הוא מסוגל להרבה יותר ממה שרוב האנשים חושבים וכדאי מאוד לתת לו קרדיט.

ההיסטוריה של הפקינז

הפקינז היא זן עתיק ממוצא סיני. האופן בו הוא פותח הוא תעלומה שכנראה לעולם לא תיפתר לעולם, אך דבר אחד בטוח: הוא לא קם מאיחוד של אריה ומרמוסת (סוג של קוף), כפי שמספרת אחת האגדות…..

גילופים ותמונות של כלבים הדומים לפקינז (ראש גדול, פנים שטוחות, רעמה של אריה, רגליים קצרות וזנב נוצה שנישא מעל הגב ) מתוארכים עד שושלת טאנג (618-907), כאשר  הבעלות על הכלבים הוגבלה לבני המשפחה הקיסרית, ועל גניבתם היה קבוע עונש מוות.

כלבים אלו  היו ידועים במספר שמות: כלב אריות, כלב שמש (לבעלי פרווה בצבע אדום-זהב) וכלב שרוול. האחרונים נקראו כך מכיוון שהם היו קטנים מספיק כדי לקחת אותם בשרוול העמוק של הגלימה של בעליו.

הפקינז נחשף לראשונה לעולם המערבי בשנת 1860, כאשר חמישה מהם נלקחו כשלל על ידי קצינים בריטים במהלך שהייתם בסין. בפני המלכה ויקטוריה הוצגו אחד מהכלבים הקטנים הללו והיא קראה לו “לוטי”.

בשנות התשעים של המאה ה -19, יותר ויותר כלבים מצאו את דרכם למערב, בין אם הוברחו ממשקי בית קיסריים ובין אם אלו הוענקו במתנה לאנשי מערב בכירים. כלב שענה לשם “פקין פיטר” יובא לאנגליה בשנת 1893 והוצג בתערוכת הכלבים בצ’סטר בשנה שלאחר מכן, בכיתת  הכלבים הזרים. פקינזים אחרים שתרמו להתפתחות המוקדמת של הפקינז בבריטניה נקראו Ah Cum, Mimosa ו- Boxer (נקרא מכיוון שהוא נרכש במהלך מרד הבוקסר בשנת 1900).

ההתאחדות הכלבנית האמריקנית הכירה בגזע הפקינז בשנת 1906, ומועדון הפקינז של אמריקה הוקם בשנת 1909.

פקינז – אופי והתנהגות

הפקינז הוא כלב עקשן אשר לא מבין למה עליו לציית לחוקים והכללים, ומכיוון שהוא נוטה לעשות כרצונו הוא יכול להיות קשה לחינוך. עם זאת, ישנם פקינזים אשר מתחרים בהצלחה בתרגילי זריזות וציות, וידוע שנעשה בהם שימוש טיפולי בבתי חולים ובתי אבות.

אך כמו שהפקינז חביב, כך הוא יכול להיות לפעמים גם מאוד מרגיז. כיאה לכלב במעמדו הקיסרי, הוא יכול להתעקש על כך שהוא יקבל את כל מה שהוא רוצה. ומי יכול להאשים אותו? אם אתה פיקנז ולא יכול לקבל את הארמון עם המשרתים, אז לפחות תקבל הרבה פינוקים, חטיפים, ואת המקום הטוב ביותר על הספה.

בעוד שהאופי הנועז אך ההומוריסטי של הפקינז יכול להפוך אותו לבן לוויה נפלא לבני המשפחה, הוא אינו הגזע המתאים למשפחות עם ילדים קטנים. הפקינז יכול להסתדר טוב עם ילדים אם הוא גדל עימם מגיל צעיר ואם הוא בא עימם במגע יומיומי, אבל הוא כלב קטן אשר עלול להיפגע פיזית אם המשחק עמו הוא אגרסיבי מדי, ואף עלול לנשוך ילדים קטנים כתוצאה מפחד או התגוננות בעת משחק אגרסיבי.

הפקינז יכול להסתדר עם חתולים ועם כלבים אחרים, כל עוד העליונות שלו לא מוטלת בספק.

שילוב של תקיפות עם חיזוקים חיוביים בצורה של שבחים ופינוקים יובילו לתוצאות מרשימות באילוף של הפקינז. יש לזכור שכל כלב, לא משנה כמה נחמד ונוח מטבעו, יכול לפתח בעיות התנהגות שיבואו לידי ביטוי בנביחות, בחפירה, בגניבות של חפצים, והתנהגויות לא רצויות אחרות אם הוא משועמם ולא מאולף. לכן, חשוב להתחיל לאלף ולחנך את הגור שלך ביום שאתה מביא אותו הביתה, גם אם זה בגיל 8 שבועות, ואין לחכות עד שהוא יגיע לגיל  6 חודשים כפי שרבים נוטים בטעות לחשוב, אחרת תתקל בכלב עקשן שקשה יותר להתמודד עמו.

חשוב לדעת: לא משנה כמה נחמד וחביב נראה גור הפקינז שרכשתם מהמגדל, הוא בהחלט יכול לפתח רמות שונות תוקפנות כלפי אנשים ובעלי חיים אחרים, נביחות, חפירות באדמה בחצר והתנהגויות לא רצויות אחרות אם הוא משועמם, לא מאולף או לא מפוקח.

התחל לאלף את הגור שלך כמה ימים לאחר הגעתו הביתה. זה אומר כבר בגיל שמונה שבועות. המתנה באילוף תגדיל את הסיכויים לקבל כלב עקשן וקשה לאילוף. התחילו את החשיפה לכלבים, חתולים, ילדים, רעשים, סביבה חדשה ואנשים זרים לאחר מספר ימים בודדים בו הגור הגיע אליכם. עשו זאת תחילה בביתכם או החצר ביתכם עד שהגור ישלים את כל חיסוני החובה שלו, ורק אח”כ צאו והפגישו את הגור עם סביבה וכלבים חדשים.

ואולי הכי חשוב: שאל את עצמך מדוע אתה מעוניין דווקא בגזע הזה, שוחח עם מגדל מנוסה מבית  גידול מוכר של גזע הפקינז המפוקח על ידי ההתאחדות הישראלית לכלבנות, תאר בפניו בדיוק מה אתה מחפש בכלב, ובקש סיוע בבחירת גור. מגדלים רואים את הגורים מדי יום ויכולים לתת המלצות מדויקות להפליא ברגע שהם מודעים לאורח החיים שלך ולאישיות שלך.

בריאות

מגדלים אחראיים של ההתאחדות הישראלית לכלבנות בודקים את כלבי הרבייה שלהם בבדיקת מחלות גנטיות, ומרביעים רק את הכלבים הבריאים והמבטיחים ביותר. אבל, לאימא טבע יש לפעמים תכנון אחר, וגור יכול לפתח אחת מהמחלות האופייניות לגזע למרות ההקפדה על הרבעה מבוקרת גנטית. ההתקדמות ברפואה הווטרינרית משפרת את הסיכויים שגם כלבים החולים במחלה שברוב המקרים הכלבים יכולים עדיין לחיות חיים טובים. לכן, הקפד לקנות גור ממגדל שמוכר על ידי ההתאחדות הישראלית לכלבנות וכך תוכל לשפר את סיכוייך לקבל כלב בריא.

בעיות בריאותיות המאפיינות את גזע יכולות לכלול תסמונת דרכי הנשימה Brachycephalic, אשר גורמת לקשיי נשימה; מחלת דיסק בין-חולייתי; מחלות עיניים (כולל עין יבשה, גלאוקומה ואטרופיה של רשתית פרוגרסיבית); ופריקה של הברך.

ואל לנו לשכוח את אחת הבעיות הבריאותיות הנפוצות ביותר בעולם: ההשמנה. שמירה על הפקינז במשקל המתאים היא אחת הדרכים הקלות ביותר להגן על הבריאות הכללית שלו, ובכך  להבטיח כלב בריא לכל החיים.

טיפוח

אם אתם מחפשים כלב שלא דורש טיפוח מתמיד אז הפקינז הוא בטח לא הבחירה הנכונה. עם הפקינז יש להקפיד על סירוק יומיומי, ולפחות שעה בכל שבוע יש לסרק את הפקינז באופן יסודי ומקצועי, ולשם כך כדאי להתייעץ עם המגדל או עם מספרת כלבים מומלצת. גם תספורת קצרה של פרוות הפקינז לא פוטרת מסירוק והברשה, שכן פרווה מוזנחת ומרופטת, וזה יכול לגרום לכלב לכאב ולזיהומים חמורים בעור. כמו כן יש לנקות את הקמטים מעל האף מדי יום ולשמור אותם יבשים כדי לסייע במניעת זיהום.

מומלץ מאוד למצוא מספרה ומטפח שידאגו לטיפוח הכולל של הכלב כל ארבעה עד שישה שבועות כך שהכלב יעבור אמבטיה, הברשה ופתיחת קשרים, ניקוי אוזניים, ציפורניים, ניקוי הבלוטות האנאליות אם נדרש, ואפילו צחצוח השיניים, שכן הפקינז נוטה למחלת חניכיים משום שיש לו הרבה שיניים הדחוסות בתוך חלל הפה הקטן שלו.

כל השאר זה טיפול בסיסי. בדקו את האוזניים מדי שבוע ונקו אותן במידת הצורך, צחצחו את השיניים בתדירות גבוהה ככל האפשר, וקצצו את הציפורניים באופן קבוע, לרוב כל כמה שבועות.

החוג הישראלי לכלבים זעירים – ההתאחדות הישראלית לכלבנות

רכזת הגזע

אולגה דבוצ’קין

053-9673475

 hinomamka@gmail.com