בריטי צ’ינצ’ילה.

בריטי צ’ינצ’ילה British Chinchilla

מידע כללי

מקורו של הצ’ינצ’ילה הבריטי הוא בחתול הבריטי קצר השיער, ולכן חשוב לעשות סקירה קצרה של החתול הבריטי.

החתול הבריטי הוא חתול איתן ושרירי עם אישיות נוחה. כיאה למורשתו הבריטית, הוא מעט מרוחק, אך ברגע שהוא לומד להכיר את האדם החדש הוא יפגין חיבה די רבה. פרוותו הקצרה והצפופה מגיעה בצבעים ודוגמאות רבות ויש להבריש אותו פעמיים או שלוש בשבוע כדי להסיר שיער מת.

לחתול הבריטי ראש עגול וגדול עם אף קצר, לחיים שמנמנות, עיניים עגולות, כפות מעוגלות ואפילו לזנב יש קצה מעוגל – כל אלו גורמים להיות בעל הבעה מחויכת. הוא בעל גוף מרובע, חסון, בעל חזה רחב ומלא, רגליים קצרות וחזקות, וזנב קצר ועבה שמתחדד לקצה מעוגל.

בעבר הוא היה ידוע בכינוי “הבריטי הכחול” מכיוון שהוא הגיע רק בצבע הזה, אך בימינו הפרווה הקצרה והקטיפתית שלו מגיע בצבעים ודוגמאות שונות. כדאי לדעת שקיים גם זן ארוך שיער שנקרא Longhair British וכי פרט לפרוותו הארוכה הוא זהה לחלוטין לחתול הבריטי קצר השיער.

בעוד כחול הוא הצבע השכיח ביותר אצל החתול הבריטי, צבעים ודוגמאות אחרות כוללים צבעי לבן, שחור, כחול, שמנת, דפוסי טאבי שונים, קאליקו ובי-קולור (צבע פלוס לבן). עיניו יכולות להיות בצבעי זהב עמוק, נחושת, כחול או ירוק, תלוי בצבע הפרווה.

החתול הבריטי הוא פרטנר בעל מראה מכובד, הוא אינטליגנטי ומפגין חיבה. בדרך כלל הוא לא מסוג החתולים שיתרפקו על ברכיך, אבל הוא כן ירצה להיות לצדך על הספה או לפחות בקרבת מקום. נקבות נוטות להתנהג בצורה רצינית יותר, ואילו הזכרים הם יותר קלילים באופיים. חתולים נינוחים אלה יכולים להסתדר היטב עם כלבים, והם רגועים סביב ילדים, אך הם בוודאי לא נהנים מהצקות של ילדים קטנים, ולכן כדאי ללמד את הילדים באיזה אופן יש לגעת ולהתייחס לחתול.

החתול הבריטי הוא חתול גדול, אבל הוא בהחלט לא צריך להיות שמן. עקבו אחר צריכת המזון שלו כדי לוודא שהוא לא סובל מהשמנת יתר. עודדו אותו לרדוף אחר צעצועי חכת דיג או נוצות טווס לצורך פעילות גופנית.

את הפרווה של החתול הבריטי מברישים או מסרקים פעמיים או שלוש בשבוע כדי להסיר את מרבית השיער המת, ויש להבריש אותו לעתים קרובות יותר באביב כשהוא משיר את פרוות החורף שלו. כמובן שיש לגזוז את הציפורניים לפי הצורך ויש לשמור על ניקיון אוזניו.

החתול הבריטי מתאים היטב לכל משק בית והוא יתחבר אל משפחתו האנושית אם תפגינו כלפיו אהבה. את החתול הבריטי יש לשמור בתוך בבית כדי להגן עליו מפני מכוניות, מחלות המופצות על ידי חתולים אחרים והתקפות של בעלי חיים אחרים.

ההיסטוריה של החתול הבריטי

כאשר פלשו הרומאים לבריטניה, הם הביאו עמם חתולים שיעזרו להגן על אספקת המזון שלהם ממכרסמים בדרך. בסופו של דבר הרומאים עזבו, אך החתולים נשארו מאחור וכבשו את מדינה באמצעות הקסם שלהם. כאשר גידול חתולי הייחוס הפך לאופנה באנגליה הוויקטוריאנית, החתול הבריטי קצר השיער (הידוע בקצרה כחתול בריטי) היה אחד הזנים הראשונים שפותחו. פרווה ארוכה התקבלה כאשר מגדלים עשו הכלאה עם חתולים פרסים במהלך מלחמת העולם הראשונה.

כמו הרבה גזעי חתולים וכלבים, החתול הבריטי כמעט ונכחד במהלך מלחמת העולם השנייה, קורבנות למחסור במזון שהקשה על מגדלים להאכיל את חתוליהם. לאחר המלחמה, התחדש הגזע משהורבע עם חתולים ביתיים, כחולים, רוסים, פרסים, וחתולים אחרים.

איגוד החתולים האמריקאי הכיר בחתול הבריטי בשנת 1967, איגוד החתולים הבינלאומי בשנת 1979 ובאיגוד Cat Fanciers בשנת 1980. בשנת 2009 הכירה TICA בחתול הבריטי ארוך השיער כזן, ארגון החתולים היחיד שעשה זאת.

צ’ינצ’ילה בריטי – ההתפתחות מהחתול הבריטי

עד לפני לפני זמן לא רב אזכור המילה “צ’ינצ’ילה” העלה באנשים מחשבה על מכרסם ביתי נחמד ויפה, אולם עד מהרה התחילה המילה “צ’ינצ’ילה” להיקשר לגזע חתולים.

במאה ה-19 החתול הבריטי די התגבש במראה, נקבעו סטנדרטים של אילן יוחסין, והחלו להתקיים תערוכות מיוחדות. הצ’ינצ’ילות הבריטיות הכסופות מוזכרות על ידי ארגונים בינלאומיים רשמית מאז המאה ה-21, ומאז ההערצה לגזע זה והתהילה העולמית החלה.

הצ’ינצ’ילה הבריטי הוא תוצר של הרבעות סלקטיביות בין החתול הפרסי לחתול הבריטי, כאשר המאפיין של צ’ינצ’ילה הוא שהחלק התחתון והשורש של שערותיו הם באותו הצבע, אך קצותיהם בצבע שונה. בקרב החתולים הבריטיים, הפופולריים ביותר הם צ’ינצ’ילות בצבעים יוקרתיים של  כסף וזהב, כאשר בשנים האחרונות מגדלים עשו מאמץ עצום בגידול חתולים בריטיים בעלי פרווה בצבע משמש חם – זהב.

הצ’ינצ’ילות הבריטיות מגיעות בצבעים שונים של פרווה, והבולטים שבהם: כסוף קלאסי; זהב; קרם; מוצל; מעושן.

הגאווה האמיתית של בעלי הצ’ינצ’ילה הבריטית היא צבע האמרלד של העיניים של חתול זה. על פי קריטריוני התערוכה, לחתול הבריטי יכולות  להיות גם עיניים צהובות, אולם בכל אופן יש לשלבם עם פרווה שחורה או מעושנת. כמעט לכל החתולים מגזע זה סביב העיניים יש צבע דיו כהה.

הפרווה הבהירה, ככלל, מגיעה בשילוב עם אף כהה וכריות כף רגל קטנות. בצ’ינצ’ילות הזהב הבריטיות לא כל הפרווה בעלת גוון זהוב. הגב, הצדדים, וצבע הזנב כהים יותר, ועל הסנטר, הבטן והצוואר הצבע הוא בכלל אפרסק. לצ’ינצ’ילה הזהובה שערות זהובות עם קצוות שחורים ועיני אמרלד ענקיות עם חישוקים כהים, כפות שחורות וקצה שחור בזנב. חתול עם צבע זה, אפילו במזג אוויר המעונן ביותר, נראה כמו קרן שמש בבית.

לצ’ינצ’ילה הכסופה הבריטית פרווה עם ברק כסוף מדהים עם הדגשים שחורים בגב, ברגליים, בראש ובזנב. כאילו נזרק צבע שחור כהה מעל הפרווה הכסופה של החתלתול.

לצ’ינצ’ילות הזהב והכסף יש עיניים ירוקות וכחולות-ירוקות, כמו אבני אזמרגד קטנות שמנצנצות בשמש.

הצ’ינצ’ילה הבריטית חברותית יותר מהחתול הבריטי הרגיל,  אבל היא עדיין שומרת על האריסטוקרטיות המרשימה של החתול הבריטי. למתבונן מבחוץ חתולים אלו עשויים להיתפס  כיהירים ולא חברותיים, אבל למעשה הצ’ינצ’ילות הבריטיות הן פשוט חתולים עצמאיים מאוד. הצ’ינצ’ילות הבריטיות אינן תלויות ואינן דורשות תשומת לב יתרה. הם לא ילכו בעקבותיך ולא ידרשו חיבה ותשומת לב מיוחדים. הם כמעט שותקים, לא מייללים, ולא עושים רעש. לרוב הם רוצים להיות קרובים לבעלים, אך הם אינם מתעסקים בנוכחותם. אם אתה ישן, הצ’ינצ’ילה הבריטית  תישן איתך, אך לא תשכב על ראשך או על פניך אלא תמצא לעצמה מקום בקצה המיטה כדי לא ליצור אי נוחות. אם אתה קורא או שאתה עסוק בדבר מסוים, חתול הצ’ינצי’לה הבריטית יתמקם בחדר סמוך.

צ’ינצ’ילות בריטיות, ככלל, קשורות מאוד לבעליהן, ומתאימות את עצמן לקצב החיים שלו, להרגלים שלו, לזמן ההתעוררות והשינה שלו. בנוסף, צ’ינצ’ילות בריטיות רגישות למרחב האישי שלהן, והן לא תמיד שמחות אם הן מגורשות ממקומן, נסחטות או נלחצות. צ’ינצ’ילות בריטיות מסתדרות היטב עם ילדים, משחקות איתן, אבל הן לעולם לא יסבלו מחוסר כבוד או משיכה באוזניים. כל התכונות הללו הופכות את הצ’ינצ’ילה הבריטית לחיית מחמד מבורכת בכל בית.

ואולי הכי חשוב: שאל את עצמך מדוע אתה מעוניין דווקא בגזע הזה, שוחח עם מגדל מנוסה מבית  גידול מוכר של גזע הצ’ינצ’ילה הבריטי המפוקח על ידי ההתאחדות הישראלית לחתולים, תאר בפניו בדיוק מה אתה מחפש בכלב, ובקש סיוע בבחירת גור. מגדלים רואים את הגורים מדי יום ויכולים לתת המלצות מדויקות להפליא ברגע שהם מודעים לאורח החיים שלך ולאישיות שלך.

תמונה זו באדיבות בית הגידול של בריטי צ’ינצ’ילה  Pride of Haifa

חתול בריטי – בריאות

מגדלים אחראיים של ההתאחדות הישראלית לחתולים בודקים את חתולי הרבייה שלהם בבדיקת מחלות גנטיות, ומרביעים רק את החתולים הבריאים והמבטיחים ביותר. אבל, לאימא טבע יש לפעמים תכנון אחר, וגור יכול לפתח אחת מהמחלות האופייניות לגזע למרות ההקפדה על הרבעה מבוקרת גנטית. ההתקדמות ברפואה הווטרינרית משפרת את הסיכויים כך שגם חתולים החולים במחלה ברוב המקרים יכולים עדיין לחיות חיים טובים. לכן, הקפד לקנות גור ממגדל שמוכר על ידי ההתאחדות הישראלית לחתולים וכך תוכל לשפר את סיכוייך לקבל חתול בריא.

החתול הבריטי הוא בד”כ חתול בריא, , אך הוא עלול לסבול מקרדיומיופתיה היפרופטית (HCM) והמופיליה B, הפרעת דימום תורשתית. קרדיומיופתיה היפרטרופית (HCM) היא הצורה הנפוצה ביותר של מחלות לב אצל חתולים. זה גורם לעיבוי (היפרטרופיה) של שריר הלב. אקו לב יכול לאשר אם לחתול יש HCM.

ואל לנו לשכוח את אחת הבעיות הבריאותיות הנפוצות ביותר בעולם: ההשמנה. שמירה על החתול הבריטי במשקל המתאים היא אחת הדרכים הקלות ביותר להגן על הבריאות הכללית שלו, ובכך  להבטיח כלב בריא לכל החיים.

צ’ינצ’ילה בריטי – טיפוח

הפרווה הקטיפתית של החתול הבריטי קלה לטיפוח, ויש להבריש אותו פעמיים או שלוש בשבוע כדי להסיר שיער מת, ולעתים קרובות יותר באביב ובסתיו כאשר הוא משיר את פרוותו לקראת צמיחה חדשה. את החתול הבריטי ארוך השיער עדיף לסרק מדי יום כדי למנוע או להסיר ראסטות וסבכים בפרווה.

בדוק כל שבוע את האוזניים של החתול כדי לבדוק אם יש אדמומיות או ריח רע שיכול להעיד על זיהום. אם האוזניים נראות מלוכלכות, נקו אותן עם צמר גפן ותכשיר ניקוי עדין המומלץ על ידי הווטרינר. צחצחו את השיניים של החתול לעתים קרובות במשחת שיניים לחיות מחמד שאושרה על ידי הווטרינר לשם בריאות כללית טובה ונשימה רעננה. התחל לצחצח את השיניים ולקצוץ את הציפורניים בגיל מוקדם כדי שהחתלתול ילמד לקבל פעולות אלו בהבנה, גם אם לא באהבה גמורה, כגור ולאחר מכן כבוגר.

בתי גידול מתועדים

Alinagold House

Esmaraldus Cattery

Golden Garmonik

Legrand D’OR

Pride of Haifa

Unique Soulmate