רועה גרמני.

רועה גרמני Shepherd German

שייך לקבוצת כלבי הרועים

תוחלת חיים ממוצעת: 7-10 שנים

גובה ומשקל: 60-66 ס”מ לזכר, 56-60 ס”מ לנקבה, 30-40 ק”ג לזכר, 22-31 ק”ג לנקבה.

רקע כללי

לא רבים זוכרים או יודעים, אבל רין טין טין, גור שנמצא באזור קרב של מלחמת העולם הראשונה, הפך לכוכב הקולנוע הראשון בעולם, וסימן לעד את כלב הרועים הגרמני כאחד הגזעים המוכרים ביותר בעולם. מגודלו המרשים לאוזניו הזקופות ולעיניים הכהות והאינטליגנטיות שלו, הוא השיג מעמד אגדי של הכלב האידיאלי. כלב עבודה רב-תכליתי, אתלטי וחסר פחד, הרועה הגרמני יעשה כמעט כל עבודה שכלב יכול לעשות, מלהוביל את העיוורים ולגלות סמים לא חוקיים, ועד כדי ביצוע משימות בשירות הצבא והמשטרה. חבר נמרץ, נאמן ומסור, הרועה הגרמני אינו גזע אלא ללא ספק מסמל אורח חיים.

יכולותיו של גזע זה חורגות הרבה מעבר למקורו ככלב רועים. הרועה הגרמני הפך להיות מזוהה ככלב משטרה וככלב צבאי, ככלב הדרכה, ככלב חיפוש והצלה, וככלב גישוש. הוא הצטיין בכל ספורט כלבי, כולל תרגילי זריזות, ציות, וכמובן תרגילי רעייה. למעשה, עדיין ניתן לראות את הרועים הגרמנים ככלבי עבודה בחוות סוסים או בקר ומרעה בכל ברחבי העולם, כולל ארצות הברית.

מי שמתכוון לחיות עם הרועה הגרמני צריך לקחת בחשבון שידרשו ממנו מסירות ותשומת לב עצומה כלפי הכלב,  והוא צריך להיות מוכן לספק שפע של תרגילים לגירוי נפשי וגופני. הליכה של חצי שעה פעמיים ביום, בתוספת הפעלה נמרצת או אילוף משמעת, היא בהחלט התחלה טובה.

הרועה הגרמני הוא בחירה מצוינת עבור משפחות עם ילדים, וגם עבור רווקים וזוגות צעירים שאוהבים לבלות את זמנם בחיק הטבע. עם חשיפה נכונה מגיל צעיר ופעילות גופנית ומנטאלית מתאימה, הרועה הגרמני יכול לגדול בכל סביבת מגורים: החל בדירה בעיר קטנה ועד לווילה מרווחת, אבל חשוב לדעת שהרועה הגרמני מתאים פחות לחיים בחצר האחורית ללא חשיפה ממושכת לבני המשפחה, “הלהקה” – חשוב שכלב זה יחיה בתוך הבית כחלק מבני המשפחה.

הרועה הגרמני הוא כלב אינטליגנטי מאוד והוא לא יהיה מרוצה עם חיים בטלניים על הספה. הוא כלב פעולה, והוא צריך לחיות עם אדם פעיל שיידע להפעיל אותו באופן המתאים לכישרונותיו.

ההיסטוריה של הרועה הגרמני

כפי ששמו מרמז, מקורו של הרועה הגרמני בגרמניה. הוא נוצר במאה התשע עשרה בעיקר על ידי סרן מקס פון סטפניץ שרצה לפתח כלב שיכול לשמש לצרכי עבודה צבאית ומשטרתית. התוצאה הייתה כלב שכלל מספר תכונות: מראה יפהפה, אינטליגנציה ורבגוניות.

התוצאה הייתה שכלבים אלו, שנתפסו כאטרקטיביים וניתנים להסתגלות, משכו את תשומת ליבם של אוהבי הכלבים במדינות אחרות. בעוד שרין טין טין הוא המפורסם ביותר מבין הרועים הגרמנים הקדומים, הוא לא היה הראשון שהגיע לארצות הברית. ידוע כי אחד מהם הובא לארה”ב בשנת 1906, וה-AKC האמריקאי כבר רשם רועה גרמני בשנת 1912. בשנה שלאחר מכן, אנשים שהתעניינו בגזע הקימו את מועדון הרועים הגרמניים של אמריקה.

בתקופת מלחמת העולם הראשונה הייתה ירידה דרסטית בפופולריות הגואה של הגזע מכיוון שהרועה הגרמני נקשר  לאויב הגרמני. הרועים הגרמנים שימשו את הצבא הגרמני במגוון רחב של שימושים, הן בים והן ביבשה, ובמיוחד שימשו כלבים אלו לספק משלוחי מזון וצרכים אחרים לחיילים הגרמנים אשר מוקמו בשוחות ובתעלות.

לאחר המלחמה, סרטים שהציגו את רין טין טין ועמיתו הרועה הגרמני Strongheart החזירו את הגזע לתהילתו. האמריקאים פשוט אהבו אותם עד כדי כך שבמשך תקופה לא מבוטלת היה  הרועה הגרמני הגזע הפופולרי ביותר בארצות הברית.

אחד הרועים הגרמנים המודרניים והידועים ביותר בעולם היה גם היחיד בגזע שזכה בתואר הנכסף  Best in Show בתערוכת ווסטמינסטר בשנת 1987. שמו היה Ch. Covy Tucker Hill’s Manhattan, ROM, nicknamed Hatter.. האטר משך המונים לכל מקום שהוא הלך ואהב לפגוש את מעריציו, בעיקר ילדים.

גם היום נחשב הרועה הגרמני לאחד הכלבים הפופולריים ביותר בעולם, ולא סתם, זהו כלב פשוט נפלא!

אופי והתנהגות

הרועה הגרמני לא צריך להיות מופנם, עצבני או תוקפני כלפי בני אדם או חיות אחרות.  הרועה הגרמני האידיאלי המגיע מבית גידול טוב והורים בעלי מזג נוח הוא ישיר, חסר פחד ובטוח בעצמו, אינטליגנטי, קל לאילוף, מסור, מגונן ואוהב.

הרועה הגרמני מגן באופן טבעי על ביתו ועל רכושו, ותמיד יזהיר אותך מפני זרים או פולשים לא רצויים, אך הוא ידע גם לקדם בברכה אורחים שיתקבלו על ידך באישור וברוגע. הרוע הגרמני יכול להסתדר היטב עם חיות מחמד אחרות, כלבים וחתולים, וזאת במיוחד אם הוא גדל איתם מהיותו גור.

הרועה הגרמני צריך עבודה ופעילות. אלו כלבים שאוהבים לבצע משימות תובעניות ומעניינות, ויש לתת להם לעשות את זה שיפרקו אנרגיה מנטאלית ופיזית, אחרת הוא יהיה בודד, משועמם והרסני.

אם הרועה שלך הוא בן לוויה משפחתי המתגורר עמכם בבית, יש לאפשר לו ככל האפשר לממש את יכולותיו וכישוריו המגוונים על ידי אילוף משמעת, לימוד טריקים, איסוף דברים והבאתם אליך, רדיפה אחרי כדור, וכדומה. אם אינכם מוכנים לרמה זו של מחויבות, מצאו גזע אחר.

אנשים רבים רוצים רועה גרמני למטרות הגנה, אבל האמת היא שכמעט אף אחד לא באמת צריך כלב הגנה מאומן – רוב האנשים פשוט צריכים כלב שמירה ומרתיע. גודל הרועה הגרמני, שפת הגוף, המוניטין וההגנה האינסטינקטיבית הם כל מה שצריך כדי להשיג את המטרות האלה, לכן אל תשאף להביא את הכלב לרמת “כלב הגנה מאומן” שאינך זקוק לו וכנראה גם לא יכול לשלוט בו כראוי.

רועה גרמני המתגורר עם משפחתו יגן עליהם באופן טבעי כחלק מאופיו ככלב רועים וללא כל אילוף ייעודי לצורך זה. רועה גרמני תמיד ידאג שתהיה בטווח ראייה וצליל והוא לעולם לא יניח לך להתרחק ממנו מעבר לטווח זה.

כל כלב, ולא משנה כמה מזג נוח יש לו מטבעו, יכול לפתח בעיות התנהגות שבאות לידי ביטוי בנביחות, חפירת בורות בגינה, גניבה של מזון, ועוד התנהגויות לא רצויות, וזאת אם הוא משועמם, לא מחונך או ללא פיקוח. תופעות אלו עלולות להופיע אצל הלברדור בין הגילאים 6 חודשים לשנתיים, לכן, חשוב להתחיל לאלף ולחנך את הגור שלך ביום שאתה מביא אותו הביתה, גם אם זה בגיל 8 שבועות, ואין לחכות עד שהוא יגיע לגיל  6 חודשים כפי שרבים נוטים בטעות לחשוב, אחרת תתקל בכלב עקשן שקשה יותר להתמודד עמו.

ואולי הכי חשוב: שאל את עצמך מדוע אתה מעוניין דווקא בגזע הזה, שוחח עם מגדל מנוסה של גזע הרועה גרמני, תאר בפניו בדיוק מה אתה מחפש בכלב, ובקש סיוע בבחירת גור. מגדלים רואים את הגורים מדי יום ויכולים לתת המלצות מדויקות להפליא ברגע שהם מודעים לאורח החיים שלך ולאישיות שלך.

בהקשר של הרועה הגרמני חשוב מאוד להיות מודע לכך שהמזג של הרועה הגרמני יכול להשתנות בהתאם לרקע שלו. לרועים גרמניים מקווי דם עבודה יש ​​צורך  חזק מאוד לעבודה, מה שיקשה מאוד על בעלים לא פעלתן ולא מנוסה להתמודד עמו. אם אתה רוצה כלב שיהיה בן משפחה, כדאי לבחור כלב ממגדל שיידע להתאים לך כלב בעל קו דם נוח יותר (קו דם תערוכות לדוגמא).

בריאות

הרועה הגרמני ידוע כבעל נטייה לדיספלסיה של הירך, אבל כלל המגדלים פועלים כדי להפחית את התופעה של מום גנטי זה. דיספלסיה של הירך הינה כאשר ישנה תופעה בה הראש של עצם הירך לא מתאים כראוי לשקע הירך,  כך שעם הזמן העצם מתחילה לזוז משם עד שבסופו של דבר וכתוצאה מכך מתפתחת דלקת מפרקים כואבת. בהתאם לחומרת המצב, דיספלסיה של הירך יכולה להיות מטופלת תרופתית, או שיש לבצע ניתוח אורתופדי לתיקון התופעה. כך או כך, אי אפשר לדעת אם לכלב יש דיספלסיה של הירך פשוט מבדיקתו או מתבוננות בו, וזאת ניתן לגלות רק באמצעות צילום אגן.

מיאלופתיה ניוונית היא אחת המחלות ההרסניות ביותר בגזע זה. מחלה נוירולוגית זו דומה לטרשת נפוצה אצל בני אדם ומביאה לשיתוק איטי וגרירה של אחורי הכלב. מצב זה הוא בלתי נסבל, ובסופו של דבר הכלב לא יוכל ללכת בכוחות עצמו. חשוב שתהיה ערני לגבי סימנים של כאב ואי נוחות שמופיעים בהדרגתיות ולא בפתאומיות, או כל תופעה חריגה אחרת.

כמו בגזעים גדולים רבים אחרים, גם הרועה הגרמני יכול לסבול ממגוון רחב של מחלות לב, כולל רשרושים, מחלות שסתום ולבבות מוגדלים. בדיקת לב שנתית היא קריטית כדי לאתר תופעות אלו מוקדם ככל הניתן ולהתחיל טיפול מתאים מיד עם גילוי הבעיה הרפואית.

אפילפסיה, בעיות ראייה, המנגיוסרקומה, בעיות עיכול כולל אי ​​ספיקת לבלב אקסוקרינית – כל התופעות הללו הן שכיחות יחסית אצל הרועה הגרמני. לרבים מהם יש מרכיב גנטי, ומגדל אחראי יעדכן אותך בבעיות הבריאותיות שהתגלו בקווי הדם של בית הגידול שלו לפי בדיקות גנטיות שנערכו. אם המגדל אומר לך שהוא לא צריכה לעשות את הבדיקות האלה כי אף פעם לא היו לו בעיות בקווי הדם בבית הגידול  שלו, או שאת הכלבים שלו כבר בדק וטרינר, או כל תירוץ אחר שיש למגדל שמתקמצן על עריכת בדיקות גנטיות לכלבים שלו, אז אולי עדיף שלא תרכשו גור מבית גידול זה.

תופעה בריאותית אחרת אליה אתם צריכים להיות מודעים היא “היפוך קיבה” ((bloat ופיתול. הרועים הגרמניים נוטים יותר מזנים רבים ללקות בתופעה בה הבטן מתנפחת כתוצאה מהתפשטות אוויר, ואם הקיבה מתפלת סביב עצמה יש חשש ממשי להפסקת זרימת הדם. Bloat ופיתול מופיעים בפתאומיות ללא כל התראה מוקדמת, כל שכלב שהיה בסדר דקה אחת קודם יכול להיות למות כמה שעות מאוחר יותר. שימו לב לסימפטומים כמו חוסר מנוחה וקצב, ריר, חניכיים חיוורות וליקוק שפתיים, ניסיונות כושלים להקיא וסימני כאב. היפוך קיבה דורש ניתוח וטרינרי מיידי, ורוב הכלבים שסבלו מתופעה זו  פעם אחת יסבלו ממנה שוב. לכן חשוב להתייעץ עם הווטרינר שלך לגבי הליך רפואי ידוע המכונה “tacking” אשר עשוי לשמור על הבטן מפני פיתול בעתיד.

בדיוק כמו מחלות מסוימות, גם אופיו של הכלב הוא תורשתי. שאל את המגדל שלך על בעיות מזג ואופי בבית הגידול שלו, שכן רועה גרמני לא יציב, תוקפני או פחדן יכול להיות בעל חיים מסוכן.

מגדלים אחראיים בודקים את כלבי הרבייה שלהם בבדיקת מחלות גנטיות, ומרביעים רק את הכלבים הבריאים והמבטיחים ביותר. אבל, לאימא טבע יש לפעמים תכנון אחר, וגור יכול לפתח אחת מהמחלות האופייניות לגזע למרות ההקפדה על הרבעה מבוקרת גנטית. ההתקדמות ברפואה הווטרינרית משפרת את הסיכויים שגם כלבים החולים במחלה שברוב המקרים הכלבים יכולים עדיין לחיות חיים טובים. לכן, הקפד לקנות גור ממגדל שמוכר על ידי ההתאחדות הישראלית לכלבנות וכך תוכל לשפר את סיכוייך לקבל כלב בריא.

ואל לנו לשכוח את אחת הבעיות הבריאותיות הנפוצות ביותר בעולם: ההשמנה. שמירה על הרועה גרמני במשקל המתאים היא אחת הדרכים הקלות ביותר להגן על הבריאות הכללית שלו, ובכך  להבטיח כלב בריא לכל החיים.

טיפוח

לרוע הגרמני יש פרווה כפולה, עבה, באורך בינוני, שנושרת הרבה, וכל הזמן. הפרווה נושרת בכבדות בעונות אביב ובסתיו, וחובה להבריש את הפרווה ולרחוץ את הכלב לעתים תכופות במשך תקופה זו כדי להוציא את כל השיער העודף. במשך שאר השנה, סירוק שבועי יספיק בדרך כלל כדי לשמור אותו נקי. אם הרועה הגרמני הוא הגזע בו בחרת, כדאי שתרכוש שואב אבק רציני, וכדאי שתבדוק שאין למי מבני המשפחה אלרגיות לפרווה או לניקיון הבית.

כל השאר הוא בעצם תחזוקה בסיסית. יש לקצוץ את כל שבוע או שבועיים, לפי הצורך, ולדאוג  לצחצוח השיניים לעתים קרובות עם משחת שיניים ייעודית לכלבים כדי לשמור על בריאות השיניים והחניכיים.

החוג הישראלי לכלב רועים גרמני – ההתאחדות הישראלית לכלבנות

.

יו”ר –זאב קויפמן

050-5302366 n@audion.co.il

מקדם גזע – ששי חבשוש

0536622267 sasigsd@gmail.com

.

בתי גידול מפוקחים/מגדלים לרועה גרמני

בית גידול Ehuddogs

בית הגידול בית הכוכב

בית גידול טרה דה לוקס

מגדלת מיכל אופנבך

מגדל עודד חסון