מסטיף אנגלי.

מסטיף אנגלי English Mastiff

שייך לקבוצת כלבי הדוגה קבוצה 2 ב’ (מסטיף מולוסר)

תוחלת חיים ממוצעת: 8-10 שנים

גובה ומשקל: אין תקן fci  לגובה ומשקל, אך משקל נע בין 55-105 ק”ג לכלב בוגר עם ממוצע של 90 ק”ג, וגובה ממוצע 70-77 ס”מ בכתף, ויכול להיות אף יותר.

מידע כללי

המסטיף האנגלי הוא הענק הקלאסי, העדין, האוהב אך לפעמים גם העקשן. הגודל שלו לבדו מספיק כדי להרתיע עושי צרות. בלב, הוא כלב שליו, אבל הוא תמיד מגן על משפחתו ויתערב אם הסכנה מאיימת. עם גודלו המרשים, הפרווה המהודרת והפנים הייחודיים בעלי המסכה השחורה, המסטיף – הנקרא לפעמים המסטיף האנגלי או המסטיף האנגלי העתיק – הוא הגדול מבין גזעי הכלבים, לא הגבוה ביותר אלא הכבד ביותר, והוא בד”כ שוקל יותר מ-90 ק”ג.

המסטיף האנגלי ידועים בתור “הענקים העדינים”, כלבים גדולים שכלי הנשק העיקרי שלהם הוא גודלם, המוניטין וההבנה האינסטינקטיבית של מהו איום ומה לא. מסטיף אנגלי שגודל וחונך בצורה נכונה יגן על משפחתו האנושית כחלק מהטבע שלו, ללא כל הכשרה מיוחדת מעבר להפיכתו לבן משפחה. חשוב לדעת: המסטיף האנגלי ישמור קודם כל על משפחתו ולא על הרכוש בבית, ולכן חשוב שכלב זה יגדל כחלק מהמשפחה כדי שתכונות השמירה הטבעיות שלו יבואו לידי ביטוי בצורה אופטימאלית!

כשזה מגיע לחיי היום יום, המסטיף האנגלי הוא כלב שקל לחיות איתו. הוא בהחלט יתריע אם מישהו יבוא לדלת, אבל הוא בעיקר יפגין נוכחות שקטה בבית. הפרווה הקצרה שלו נשירה, אבל הברשה מספר פעמים בשבוע תעזור לשמור על  נשירה מינימאלית בבית. ולמרות שהוא מרייר (מזיל ריר), המסטיף האנגלי הוא לא הכלב בעל הרמה הגבוהה ביותר של ריור (כמו המסטיף הצרפתי, הדוג דה בורדו לדוגמא), וניתן לטפל בזה בעיקר עם ניגוב מהיר לאחר אכילה או שתייה של מים. ובכל זאת, אם אתה לגמרי נגד ריר של כלבים, לא כדאי שתגדל מסטיף אנגלי!

ומה לגבי ילדים? המסטיף האנגלי בדרך כלל אוהב ילדים ומתייחס אליהם בגישה טיפולית באופן  אינסטינקטיבי, אבל יש לזכור שכלב כל כך גדול עלול בלי כוונה לפגוע או להפחיד ילד, רק בשל גודלו. היו זהירים ותמיד פיקחו עין על כלבים וילדים כשהם ביחד. אם יש לכם פעוטות, כדאי לשקול לחכות עד שהם יגדלו לפני שאתם מביאים מסטיף אנגלי למשפחה שלכם.

המסטיף האנגלי הוא בהחלט איננו בחירה הולמת עבור בעלים שאין לו ניסיון קודם בגידול כלבים בכלל, ובגזע אסרטיבי בפרט. בעלי כלבים זהו להם הפעם הראשונה לגדל כלב, וכן אנשים שגידלו  קודם לכן גזעים “רכים” בלבד כמו כלבי רטריברס, ספניאל או גזעי טוי למיניהם צריכים לחשוב שבעתיים טרם גידולו של מסטיף האנגלי. בידיים הלא נכונות, המסטיף האנגלי (למעשה כמו כל כלב אחר) יכול להפוך לכלב מסוכן, ובשל אופיו ועוצמתו הוא יכול להפוך לכלב קטלני וקשה לשליטה. אם אינך מסוגל לשאת באחריות לגידול כלב מסוגו כדאי מאוד שלא תגדל כלב מסוג זה!

המסטיף האנגלי הוא כלב גדול, חזק, אינטליגנטי ועקשן! התקן של הגזע קובע שהוא צריך להיות רגוע, קשוב ובטוח בעצמו, צייתן, שומר על בני המשפחה וחשדני כלפי זרים. אבל חשוב לדעת שהמסטיף האנגלי לא מעצב את אופיו ותכונותיו אלו באופן טבעי, והוא זקוק למנהיג שיהיה בעל הידע והיכולת לפתח ולנהל את אותם מאפיינים על ידי אילוף הכלב באסרטיביות ובעקביות,  אך מבלי להשתמש בכוח או באכזריות.

חשיפה מוקדמת ותכופה היא חיונית. חשוב לרכוש גור ממגדל המגדל את הגורים בבית ומבטיח שהם ייחשפו למראות ולצלילים ביתיים רבים ומגוונים, כמו גם לאנשים, לפני שהם יוצאים לבתיהם החדשים.

ברגע שהווטרינר שלך נותן לך את האישור לכך, המשך לחשוף את המסטיף האנגלי שלך לאורך חייו על ידי לקיחתו לשיעור אילוף עם גורים אחרים, ביקורים אצל חברים ושכנים וטיולים לחנויות ועסקים מקומיים. זו הדרך היחידה שהוא יכול ללמוד מה נחשב נורמלי ומה באמת מהווה איום. עם זאת, קחו בחשבון ששום מידה של סוציאליזציה לא תגרום לו להיות ידידותי כלפי כל אחד אחר, שכן המסטיף האנגלי הוא בראש ובראשונה כלב שמירה, והוא לוקח את התפקיד שלו ברצינות.

כמו כל כלב, גם גורי המסטיף האנגלי הם לעסנים לא מבוטלים של חפצים בבית או בחצר, אך בשל גודלם והלסתות החזקות שלהם הם בהחלט יכולים לגרום נזק רב, ולכן חשוב לנתב את יצר הלעסנות לטובת עצם לעיסה ייעודית לגורים, וכמובן לחנך את הגור באמצעות מאלף ולדאוג שהגור יהיה עסוק בפעילות רבה ומתאימה לגילו כדי לפרוק לו אנרגיה כדי למנוע תופעה של לעסנות, חפרנות, הרס והתנהגות לא רצויה אחרת.

המסטיף האנגלי צריך לבלות זמן רב בבית ובחוץ עם משפחתו האנושית כדי לפתח עמם קשר טוב ובריא, וכמובן שמקום המחייה העיקרי של המסטיף האנגלי הוא בתוך הבית עם בני המשפחה ולא בחצר. אם בכל זאת המסטיף האנגלי מבלה שעות רבות בחצר, חשוב לתת לו תשומת לב רבה במשך היום, ובשום פנים ואופן, כמו לגבי כל כלב אחר, אין לקשור אותו בשרשרת כשהוא בחצר, שכן זה לא רק אכזרי, אלא זה יכול גם להביא לתוקפנות ולהתנהגות הרסנית.

למסטיף האנגלי פרווה חלקה ונשירה, ולכן מומלץ לסרק אותו במסרק מתאים לפחות פעמיים בשבוע בכדי להסיר שיער מת ולשמור על עור ופרווה בריאים. נקה את האוזניים, קצץ את הציפורניים לפי הצורך, ורחץ את המסטיף רק לעיתים רחוקות כשהוא מלוכלך.

ההיסטוריה של המסטיף האנגלי

מקורם של אבותיו של המסטיף האנגלי הוא כנראה בהרי מרכז אסיה לפני כמה אלפי שנים. השם מסטיף מגיע כנראה מהשפה הלטינית, או “massivus”, כלומר ענק, או “mastinus”, כלומר כלב בית. המסטיפים המוקדמים נקראו מולוסרים ושימשו לציד, שמירה ולחימה. מטיבט או מצפון הודו הם ליוו סוחרים ונוודים ברחבי העולם, ועשו את דרכם למזרח התיכון, לים התיכון, לסין ולרוסיה. המצרים הקדמונים תיארו כלבים מסיביים על קירות הפירמידות, ובמיתולוגיה היוונית השומר הכלבי בעל שלושת הראשים של השאול הוא כלב מסוג מסטיף. יוונים, רומאים ועמים אחרים השתמשו כולם במסטיפים בקרב.

בימי הביניים, מסטיפים סיירו באחוזות בלילה, תמיד בכוננות לציידים או פולשים אחרים. עד המאה ה-16 הם עדיין שימשו ככלבי מלחמה באירופה. שושלת מפורסמת אחת של מסטיפים אנגליים מגיעה מנקבת מסטיף שהייתה שייכת לסר פירס לג מליים הול, שנפצעה בקרב אג’ינקור בצרפת בשנת 1415. היא שמרה עליו עד שניתן היה להרחיק אותו מהשדה ולטפל בו, ומאוחר יותר, עד שחזר לאחוזתו באנגליה. קו “ליים הול” של מסטיפים אנגליים נמשך עד המאה ה-20.

מסטיפים אנגליים כפי שאנו מכירים אותם היום החלו להתפתח באנגליה בשנת 1835. זו הייתה אותה שנה שבה קרבות כלבים הוצאו אל מחוץ לחוק, מה שהביא לנקודת מפנה בטמפרמנט הגזע. אם פעם המסטיפים היו שורדים, כעת הם צריכים להיות בעלי אופי שליו יותר. הגזע המשיך להתפתח עד סוף המאה ה-19, אך מלחמת העולם הראשונה, עם המחסור במזון, כמעט הובילה להיכחדותו של המסטיף האנגלי. אותו דבר קרה במהלך מלחמת העולם השנייה. למרבה המזל, הגזע שוקם והוא פופולרי למדי כיום.

המסטיף האנגלי – אופי והתנהגות

המסטיף האנגלי הוא כלב רגוע ועדין במבט ראשון, אבל מתחת להבעה האצילית הזו מסתתר חוש הומור חזק שרק מחכה לצאת החוצה. הוא אוהב את משפחתו ותמיד רוצה להיות איתם, אבל הוא לא כל הזמן דורש תשומת לב. מספיק לו לשכב ליד רגליהם, להישען עליהם ולעקוב אחריהם מחדר לחדר, תמיד שם כדי לוודא שכולם בטוחים. אם תסכים, המסטיף שלך יתכרבל איתך על הספה, ואפילו ישכב על הברכיים שלך כמו כלב קטן ומפונק.

המסטיף האנגלי בד”כ עדינים עם ילדים ובעלי חיים אחרים, והם רוצים רק לטפל בהם. הם מפורסמים בכך שיש להם “פה רך”,  זאת אומרת יכולת לשאת דברים כמו חתלתולים וסנאים מבלי לפגוע בהם.

זה שהוא עדין לא אומר שהמסטיף האנגלי אינו מגן וטריטוריאלי. הוא נובח – נביחה גדולה, עמוקה ומפחידה – כאשר אנשים זרים מתקרבים, ואינו מרפה עד שיציגו אותו לאדם הזר ויאשרו לו שהוא או היא הם מוזמנים רצויים. המסטיף האנגלי אינם כלבים תוקפניים, אך הם מונעים ביעילות רבה מפולשים להיכנס לטריטוריה שלהם, ואם הם נכנסו, לא לתת להם לעזוב עד להגעת הבעלים.

למסטיף האנגלי יש צורך בפעילות גופנית מתונה. הליכה רגועה תספק אותם, אבל הם יכולים להיות גם פרטנרים לא רעים לתרגילי ציות, או משיכת משקל. קחו בחשבון שהמסטיף האנגלי לא אוהבים שינוי, אז אם אתם מתכננים להכניס שינוי כלשהו לחיים שלכם, ודאו שהמסטיף האנגלי מקבל זאת.

עם תשומת לב וחיבה מהגיל הרך המוקדם (החל מגיל חודשיים), המסטיף האנגלי יפתח קשר חזק עם בני משפחתו ויגן עליהם מפני כל איום.

ובכל זאת, חשוב לדעת: לא משנה כמה נחמד וחביב נראה גור המסטיף האנגלי שרכשתם מהמגדל, הוא בהחלט יכול לפתח רמות שונות תוקפנות כלפי אנשים ובעלי חיים אחרים, נביחות, חפירות באדמה בחצר והתנהגויות לא רצויות אחרות אם הוא משועמם, לא מאולף או לא מפוקח.

התחל לאלף את הגור שלך כמה ימים לאחר הגעתו הביתה. זה אומר כבר בגיל שמונה שבועות. המתנה באילוף תגדיל את הסיכויים לקבל כלב עקשן וקשה לאילוף. התחילו את החשיפה לכלבים, חתולים, ילדים, רעשים, סביבה חדשה ואנשים זרים לאחר מספר ימים בודדים בו הגור הגיע אליכם. עשו זאת תחילה בביתכם או החצר ביתכם עד שהגור ישלים את כל חיסוני החובה שלו, ורק אח”כ צאו והפגישו את הגור עם סביבה וכלבים חדשים.

ואולי הכי חשוב: שאל את עצמך מדוע אתה מעוניין דווקא בגזע הזה, שוחח עם מגדל מנוסה מבית  גידול מוכר של גזע המסטיף האנגלי המפוקח על ידי ההתאחדות הישראלית לכלבנות, תאר בפניו בדיוק מה אתה מחפש בכלב, ובקש סיוע בבחירת גור. מגדלים רואים את הגורים מדי יום ויכולים לתת המלצות מדויקות להפליא ברגע שהם מודעים לאורח החיים שלך ולאישיות שלך.

המסטיף האנגלי – בריאות

לא כל התנאים הללו ניתנים לזיהוי אצל גור גדל, וקשה לחזות אם בעל חיים יהיה נקי ממחלות אלו, וזו הסיבה שעליך למצוא מגדל בעל מוניטין המחויב לגידול בעלי חיים בריאים ביותר. הם צריכים להיות מסוגלים להפיק אישור עצמאי לכך שהורי הכלב (וסבא וסבתא וכו’) נבדקו לאיתור פגמים גנטיים ונחשבו בריאים לגידול. שם נכנסים רישומי הבריאות.

מגדלים אחראיים של ההתאחדות הישראלית לכלבנות בודקים את כלבי הרבייה שלהם בבדיקת מחלות גנטיות, ומרביעים רק את הכלבים הבריאים והמבטיחים ביותר. אבל, לאימא טבע יש לפעמים תכנון אחר, וגור יכול לפתח אחת מהמחלות האופייניות לגזע למרות ההקפדה על הרבעה מבוקרת גנטית. ההתקדמות ברפואה הווטרינרית משפרת את הסיכויים שגם כלבים החולים במחלה שברוב המקרים הכלבים יכולים עדיין לחיות חיים טובים. לכן, הקפד לקנות גור ממגדל שמוכר על ידי ההתאחדות הישראלית לכלבנות וכך תוכל לשפר את סיכוייך לקבל כלב בריא.

כפי שניתן לתאר, בהתחשב בגודלם הגדול, בעיות בריאות שעלולות להופיע אצל המסטיף האנגלי כוללות מספר בעיות מפרקים ומבניות. חשוב שמסטיפים צעירים וגדלים יישמרו רזים ולא יתאפשר להם להתאמן בצורה מאומצת מדי או לאכול יותר מדי, מכיוון שהדבר יוביל לפציעות ולבעיות שעלולות להיות משתקות בהמשך הדרך. למעשה, כל המסטיפים צריכים להישמר רזים, מכיוון שהשמנת יתר מגדילה את הסיכוי שהם יפתחו בעיות מבניות מסוימות והופכת אותן לכואבות יותר כשהן מתרחשות.

בעיה מבנית אחת כזו היא העיוות הגנטי של הירך הידוע בשם דיספלסיה של הירך. דיספלסיה של הירך הינה כאשר ישנה תופעה בה הראש של עצם הירך לא מתאים כראוי לשקע הירך,  כך שעם הזמן העצם מתחילה לזוז משם עד שבסופו של דבר וכתוצאה מכך מתפתחת דלקת מפרקים כואבת. בהתאם לחומרת המצב, דיספלסיה של הירך יכולה להיות מטופלת תרופתית, או שיש לבצע ניתוח אורתופדי לתיקון התופעה. כך או כך, אי אפשר לדעת אם לכלב יש דיספלסיה של הירך פשוט מבדיקתו או מתבוננות בו, וזאת ניתן לגלות רק באמצעות צילום אגן.

המסטיף האנגלי נמצא גם בסיכון למספר מחלות לב, כולל קרדיומיופתיה, היצרות ריאתית, דיספלזיה מיטראלית והיצרות תת-אבי העורקים. בדיקות לב רגילות יכולות להגביר את הסיכוי להידבק במצבים אלה מוקדם.

המסטיף האנגלי יכול להיות מושפע מרשימה ארוכה מאוד של מחלות עיניים, כולל אנטרופיון ואקטרופיון (עיוותים בעפעפיים), ניוון מתקדם של הרשתית, ניוון קרנית ודיספלסיה ברשתית.

למסטיף האנגלי יש גם סיכוי גבוה יותר מגזעים רבים לסבול ממצב של היפוך קיבה. התופעה של “היפוך קיבה” ((bloat ופיתול קיבה שכיחים למרבה הצער בגזע זה. המסטיף האנגלי  נוטה יותר מזנים רבים אחרים ללקות בתופעה בה הבטן מתנפחת כתוצאה מהתפשטות אוויר, ואם הקיבה מתפלת סביב עצמה יש חשש ממשי להפסקת זרימת הדם. Bloat ופיתול מופיעים בפתאומיות ללא כל התראה מוקדמת, כל שכלב שהיה בסדר דקה אחת קודם יכול להיות למות כמה שעות מאוחר יותר. שימו לב לסימפטומים כמו חוסר מנוחה וקצב, ריר, חניכיים חיוורות וליקוק שפתיים, ניסיונות כושלים להקיא וסימני כאב. היפוך קיבה דורש ניתוח וטרינרי מיידי, ורוב הכלבים שסבלו מתופעה זו  פעם אחת יסבלו ממנה שוב. לכן חשוב להתייעץ עם הווטרינר שלך לגבי הליך רפואי ידוע המכונה “tacking” אשר עשוי לשמור על הבטן מפני פיתול בעתיד.

סרטן, כולל לימפוסרקומה, הוא גם סיבה לדאגה בגזע זה. אין בדיקות סקר זמינות לבעיה זו, שאולי תתרחש רק בשלב מאוחר יותר בחיים, אך ניתן לשאול את המגדל אילו בעיות הוא ראה בקווים שלו.

בשלבי הגדילה יש להקפיד על פעילות מותאמת, כדי לא להעמיס אל המפרקים. כמו כן, יש להקפיד שלא לחשוף את הכלב לתנאים האקלימיים הקשים של הקיץ כדי למנוע מכת חום.

ואל לנו לשכוח את אחת הבעיות הבריאותיות הנפוצות ביותר בעולם: ההשמנה. שמירה על מסטיף האנגלי במשקל המתאים היא אחת הדרכים הקלות ביותר להגן על הבריאות הכללית שלו, ובכך  להבטיח כלב בריא לכל החיים.

מסטיף אנגלי – טיפוח

המסטיף האנגלי נשירים בצורה מתונה עד כבדה. חלק מהכלבים נושרים בכבדות רק בעונות הנשירה באביב ובסתיו, בעוד שאחרים נשירים בעקביות לאורך כל השנה. ככל שברישו יותר, כך יתעופף פחות שיער בבית.

כדי לשמור על קמטי הפנים של המסטיף האנגלי נקיים וללא זיהומים, נגב אותם לפי הצורך באמצעות מטלית לחה או מגבון לתינוק. לאחר מכן יבש אותם ביסודיות. לחות שנותרה מאחור יכולה ליצור את הסביבה המושלמת לצמיחת חיידקים.

את המסטיף האנגלי מומלץ לרחוץ רק כשהוא מלוכלך. אם יתמזל מזלך, זה לא יקרה לעתים קרובות. אבל אם אתה רוצה לרחוץ אותו כל שבוע, אתה יכול, פשוט השתמש בשמפו עדין המיועד לכלבים.

כל השאר זה טיפול בסיסי. בדקו את האוזניים מדי שבוע ונקו אותן במידת הצורך, צחצחו את השיניים בתדירות גבוהה ככל האפשר, וקצצו את הציפורניים באופן קבוע, לרוב כל כמה שבועות.

החוג הישראלי לכלבי דוגה – ההתאחדות הישראלית לכלבנות