פרסי / הימלאיה.

חתול פרסי Persian / הימלאיה  Himalayan (קולורפוינט ארוך-שיער Colorpoint Longhair)

מידע כללי

החתול הפרסי הוא החתול הפופולרי ביותר באמריקה הצפונית, אם לא בכל העולם. הוא נכנס לראשונה לאופנה בתקופה הוויקטוריאנית, אבל הוא היה קיים זמן רב לפני כן. מעט ידוע על ההיסטוריה הקדומה שלו, אך ניתן לחלק את החתול הפרסי לשני סוגים: חתול מקו תערוכות וחתול מקו מסורתי. החתול הפרסי מקו התערוכות שונה במראהו מהחתול הפרסי המסורתי, הידוע גם בשם “פני הבובה”, אך לשני הסוגים ישנה פרווה ארוכה ומבריקה אותה ניתן למצוא בצבעים ובדפוסים רבים, ושניהם חולקים את אותה אישיות נפלאה.

סימן היכר בולט הם פניו המתוקים והעדינים של חתול הפרסי הבוהים בבני האדם במתיקות מופלאה, וכן הוא מתאפיין בקולו הרך והמתנגן. החתול הפרסי הוא התגלמות של “חתול הברכיים” עם אישיות נינוחה ולא תובענית. הוא אוהב להתכרבל, אבל הוא גם עליז וסקרן. החתולים הפרסים מעדיפים סביבה שלווה וניתנת לחיזוי, אבל הם יכולים להסתגל בקלות עם משפחה רועשת וקולנית, כל עוד הצרכים הבסיסיים שלהם מסופקים.

רוב האנשים מדמיינים את החתול הפרסי כחתול לבן וארוך פרווה, אך למעשה החתול הפרסי מגיע בצבעים ודפוסים רבים. פרוותו הארוכה חייבת להיות מסורקת מדי יום כדי להתיר ולמנוע קשרים, ומקלחת רגילה תשאיר אותו נקי וריחני.

כאשר לחתול פרסי דוגמת חודים כמו של סיאמי, הגזע נקרא “הימלאיה”. מלבד דוגמת החודים, הפרסים וההימלאיה זהים.

ההיסטוריה של החתול פרסי

החתול הפרסי נקרא ע”ש המדינה ממנה הם הגיעו – פרס. החתולים הפרסיים הפכו לחיות מחמד פופולריות בבריטניה הוויקטוריאנית שגילתה אהבה מטורפת לבעלי חיים, והם נראו בתערוכות החתולים הראשונות שהתקיימו במדינה. מאז ומתמיד גידלו את החתולים הפרסיים בעלי הראש העגול, הפנים הקצרות, האף הפחוס, הלחיים השמנמנות והגוף הקצר, אך עם הזמן תכונות אלו הפכו למוגזמות. התוצאה היא שהחתול הפרסי התפצל לשני סוגים: האחד הוא חתול מקו תערוכות והשני הוא החתול המסורתי. לחתולים הפרסיים המסורתיים אין פנים קצרים כמו לחתולים הפרסים מקו התערוכות, והם ונראים יותר כמו החתולים הקדומים של הגזע, אך לשני הסוגים יש את אותה אישיות מתוקה. כיום החתול הפרסי הוא כנראה החתול הפופולרי ביותר שנרשם על ידי עמותת חובבי חתולים.

הימלאיה- בשנת 1931 החלה תכנית רבייה נסיונית שמטרתה ליצור חתול פרסי עם דוגמת חודים כמו של הגזע הסיאמי. בשנת 1955 הגזע הוכר רשמית בבריטניה כ”קולורפוינט ארוך שיער” (Colorpoint Longhair), ובשנת 1957 הוכר באמריקה כהימלאיה.

חתול פרסי – אופי והתנהגות

החתולים הפרסים הם חתולים עדינים ושקטים שמתאימים לסביבה שלווה ולאנשים שיתייחסו אליהם בחביבות. שלא כמו חתולים אתלטיים יותר, הם מעדיפים להתרווח על הספה או ליד תנור החימום. החתול הפרסי יסתדר היטב עם ילדים כל עוד הם לא גוררים אותו או מלבישים אותו.

החתול הפרסי יכול לקבל את פניך ביללה עדינה, אבל ברוב המקרים הוא נותן לעיניו לדבר. לא אכפת לו לבות עם עצמו לבד, אבל נוכחות בעליו תמיד תהפוך אותו למאושר. אם אתם יוצאים מהבית למשך זמן ארוך, עדיף להביא אדם שיטפל בחתול הפרסי בסביבתו המוכרת מאשר להכניסו לפנסיון או להעבירו בתקופה זו לסביבה לא מוכרת.

חתול פרסי – בריאות

מגדלים אחראיים של ההתאחדות הישראלית לחתולים בודקים את חתולי הרבייה שלהם בבדיקת מחלות גנטיות, ומרביעים רק את החתולים הבריאים והמבטיחים ביותר. אבל, לאימא טבע יש לפעמים תכנון אחר, וגור יכול לפתח אחת מהמחלות האופייניות לגזע למרות ההקפדה על הרבעה מבוקרת גנטית. ההתקדמות ברפואה הווטרינרית משפרת את הסיכויים כך שגם חתולים החולים במחלה ברוב המקרים יכולים עדיין לחיות חיים טובים. לכן, הקפד לקנות גור ממגדל שמוכר על ידי ההתאחדות הישראלית לחתולים וכך תוכל לשפר את סיכוייך לקבל חתול בריא.

לחתולים הפרסיים עלולות להיות בעיות בריאות תורשתיות הכוללות, בין היתר, מחלת כליות פוליציסטית, ניוון רטיני מתקדם, קרדיומיופתיה היפרטרופית, אבנים בשלפוחית ​​השתן, דלקת שלפוחית ​​השתן, ובעיות בכבד. מגדלים אחראיים אמורים למסור לכם את מלוא המידע אודות הורי הגורים והבדיקות שנעשו לגורים כדי לגלות ולמנוע בעיות בריאותיות מסוגים אלו.

ואל לנו לשכוח את אחת הבעיות הבריאותיות הנפוצות ביותר בעולם: ההשמנה. שמירה על החתול הפרסי במשקל המתאים היא אחת הדרכים הקלות ביותר להגן על הבריאות הכללית שלו, ובכך להבטיח כלב בריא לכל החיים.

חתול פרסי – טיפוח

יש להודות על האמת ואין דרך לעקוף את זה: החתול הפרסי מחייב תחזוקה גבוהה. את הפרווה יש לסרק מדי יום עם מסרק נירוסטה כדי להתיר קשרים ושיער נושר. רסטות וקשרים בפרווה יכולים לגרום לחתול לכאב, ושיער נושר פשוט ימלא את כל הבגדים והרהיטים בבית, כך שעדיף לסרק את פרוות החתול מדי יום ביומו.

בהתאם לצבעו, לחתול הפרסי יכולה להיות פרווה מבריקה או עם מרקם רך דמוי כותנה. החיסרון לפרווה הרכה הוא שהיא נוטה לקשרים ודורשת זמן טיפוח נוסף. מעבר לסירוק היומי, את החתול הפרסי צריך לקלח מדי שבוע (ראו אצלנו באתר במדור שאלות ותשובות מאמר בנוגע לרחיצת חתולים באופן נכון).

בגלל פרצופו הפחוס של החתול הפרסי, ישנה נטייה לדמעת יתר מעיניו של החתול, וכדי להימנע מכתמים מכוערים באזור העיניים, יש לשטוף או לנגב את פניו של החתול הפרסי מדי יום, במיוחד מתחת לעיניים. אל תשכח לחתוך את ציפורניו של החתול לפי הצורך, ולצחצח את השיניים באופן קבוע עם משחת שיניים כדי שחיית המחמד המאושרת תפגין שיניים לבנות ובוהקות.

עשוי לעניין אותך: חתול פרסי

בתי גידול מתועדים

Ahava

Levona

Lusi Maor

Nesslavan cat cattery