אבא תביא לי כלב!
פעמים רבות אני נתקל בבקשה או שאלה של הורים- אני מעונין להביא לילד שלי כלב טיפולי.., “תגיד זה עוזר?, הם שואלים.
אז לצערי בדיוק כמו במקצוע כלבנות טיפולית, הדברים הם אינם תשובה פשוטה חיובית או שלילית, אלא תשובה מורכבת התלויה בגורמים רבים.
במאמר זה ננסה לשפוך אור על סוגיית שילוב הכלב הטיפולי בבית.
ראשית, מהו כלב טיפולי?
ישנן גישות שונות המגדירות כלב טיפולי:
גישה אחת
הכלב הוא המטפל – גישה שקיימת ברחבי העולם, הכלב הוא אקטיבי, לומד באילוף ממושך מספר פקודות ויודע לגשת למטופלים לשים עליהם ראש, להרגיע, ללקק וכיו”ב. גישה זו מתקרבת יותר לתחום כלבי השירות ויש בכך בלבול גדול.
גישה שניה
הכלב הוא אמצעי להגיע למטופל בדומה לטיפול באמצעות בעלי חיים, זו הגישה הרווחת במדינת ישראל. גם בגישה זו יש מנעד רחב בין המטפלים השונים. חלקם יעבדו עם כלבים שאינם מאולפים כמעט בכלל, והאחרים יאלפו למספר מועט עד רחב מאוד של פקודות. בכל מקרה, התפיסה בישראל היא שהכלבן הטיפולי הוא זה שיוביל את ההתערבות הרגשית, כשהכלב הוא המגשר, הוא האמצעי להגיע לעבודה המצופה עם המטופל, הוא כלי השלכתי, אמצעי העצמה, טיפוח פיסי ורגשי. העבודה דרך הכלבנות הטיפולית יכולה לעבוד במגוון רחב מאוד של צרכים: חברתיים, קוגניטיביים, התנהגותיים ושיקומיים. המפגש בין המטפל, המטופל והכלב יוצרים משולש טיפולי ייחודי המייצר הזדמנות להסתכלות פנימית, למידה והתפתחות. המרחב שמפגש זה יוצר עשוי להוביל להעלאת מוטיבציה, הנעה חברתית, יצירת תחושת מסוגלות באספקטים שונים – חברתיים, פיסיים ורגשיים, העלאת הדימוי העצמי, שיפור מיומנויות חברתיות, תחושת אחריות, קשר אדם חיה, חמלה ועוד.
עבודה זו אינה יכולה להיעשות ללא הגורם המתווך לעשיה, שהוא הכלבן הטיפולי הנעזר בחברו הטוב של האדם – הכלב.
אז אם נחזור לשאלה בראשית הדברים: האם “כלב טיפולי” יכול לעזור לילד שלי?
בהתייחסות לאוכלוסיית הילדים – התשובה היא חיובית – כלב טיפולי עשוי בהחלט לסייע ולקדם תהליכים רגשיים בקרב ילדים בכלל.
אם נתייחס ספציפית לילדים הסובלים מבעיות חברתיות, דימוי עצמי נמוך, תחושת מסוגלות נמוכה, קשיי השתלבות וכיוב’ – שמשם רוב הפניות שאני מקבל, אז בהחלט כן. כלב טיפולי בהחלט יעזור. אך אם נרכוש במיטב כספנו כלב שהוגדר על ידי בעליו “כלב טיפולי”, הגם שידע מגוון רחב של פקודות, ויהיה הכלב הטיפולי הטוב בארץ, הוא לצערי כנראה לא יצליח לעשות לבד את העבודה ואולי אפילו עלול לגרום נזק.
מדוע?
בקרב אותם הורים, שמאוד מעוניינים לסייע ולקדם את הילד שלהם, אותו ילד שהזכרתי קודם, שיש לו לדוגמה קשיים בתפקוד, שאינו מצליח להיות עקבי, שלא מצליח לסיים מטלות, שלעיתים חלש נפשית, ישנה אשליה שהכלב יביא להנעה, יוכל לקדם מוטיבציית עבודה, יוכל לשפר את מצב הרוח של הילד ואולי אף את היחסים בין בני המשפחה.
הילד הרי הבטיח שהוא יטפל בו, והוא יהיה החבר הכי טוב שלו, והוא יוציא אותו לטיולים לפחות 3 פעמים ביום, ואפילו ינקה אחריו את הצרכים אם הכלב יפספס – האמינו לי – הילד, שרוצה כל כך כלב, הילד הזה שחש בבדידות ובביקורת שיש עליו, הוא מתכוון באותם רגעים לכל מילה. גם הוא רוצה לצאת מהמצב שהוא נמצא בו, גם הוא חושב ומרגיש שהכלב לא ישפוט אותו, ויהיה החבר הכי טוב שלו, ואולי יעניק לו ביטחון מסוים ביציאה לרחוב, ולעיתים יהיה הסיבה לצאת לרחוב, או לשוחח עם הילדה של השכנים, שכל יום מוציאה את הכלב שלה לטיול. כל אלו כל כך ואולי עוד נוספים שלא ציינתי כאן, נכונים בתיאוריה, ומרגישים כל נכונים מעשית. זה כל כך פסטורלי ומרגש. ובואו נוסיף לזה, שבכלל ראינו עכשיו גור כלבים קטנטן שכולו מתיקות, וכל כולו מביט בנו במבט של תיקחו אותו ונתכרבל ביחד.
אז המשפחה עושה מעשה, מביאה כלב הביתה, לעיתים רוכשת אותו בסכום לא מועט של כסף.
בימים הראשונים כולם נמצאים בחלום, הכלב מתוק, הילד מתוק, כולם סביבו, הילד מוציא, מנקה, מסדר, ישן עם הכלב, ובעיקר – הילד הזה שלנו, חזר לחייך, לשמוח, לדבר.
אבל, אחרי תקופת “ירח הדבש” עם הכלב, מתחילה בעצם שגרה הדורשת עקביות, כוחות, מוטיבציה ויכולת – צריך באמת להוציא את הכלב לעשיית צרכים ולטיול לפחות 3 פעמים ביום, וזה לא משנה אם קר בחוץ, חם מאוד, או שהילד עייף. לכלב המתוק הזה יש צרכים שחייבים להיות מטופלים. הוסיפו לזה יום קשה בבית הספר, תחושת תסכול בבית וחוסר רצון לתפקד וכאן כבר רואים את הקושי.
הכלב הזה, שהיה אמור להיות הפתרון לבעיות המוטיבציה, התפקוד, הדימוי העצמי של הילד, הפך בעצם למטרד, לתוספת על הקושי ונתן חותמת לילד ולמשפחתו – נכשלת.
המשפטים שהילד עשוי לשמוע במצב זה: מה לא עשינו בשבילך, קנינו כלב במיטב כספנו, הבטחת במשך שנה שתטפל בו, איפה המילה שלך? מה שוות ההבטחות? ולבסוף אחרי תקופת ריבים, ביקורת, חוסר שביעות רצון, הכלב הזה במקרה הטוב יטופל ע”י בני המשפחה האחרים ויהווה תעודת עניות לכישלון הילד, ובמקרה הפחות טוב יימסר, יעלם והילד ייסחב על עצמו גם תחושות אשמה.
כל זה מתוך רצון טוב וכנה להיטיב את איכות חיי המשפחה והילד.
ובכל זאת, כיצד ניתן להביא “כלב טיפולי” בצורה מיטיבה – אם בכלל?
הדבר הראשון שכדאי לתת עליו את הדעת, הוא בחירת הכלב המתאים.
הדבר השני, הוא להבין מה הצורך המדויק של הילד. מה הילד צריך מהכלב? לדוגמה: קרבה, קשר, חוסר שיפוטיות, הנעה, חום פיסי, הפגת בדידות..
כאשר אנו ממפים את הצורך של הילד, אנו צריכים לבדוק כיצד עושים זאת, אם הכלב לדוגמה צריך לייצר קירבה, המטרה תהיה לתווך בין הילד והכלב ואחר כך לחבר בינו לבין בני המשפחה סוציאליזטור. אם הילד זקוק להעלאת תחושת מסוגלות, המטפל יניע את הילד לעבוד עם הכלב באופן מדוד, הדרגתי שאינו מאיים ומאפשר התקדמות.
לכל צורך נצמיד איש טיפול, אשר ימנן את העבודה עם הכלב, יאפשר נקודות מנוחה, יסיר את עול הגידול של הכלב מהילד בשלבים הראשונים, ויכניס את הכלב אל התא המשפחתי בחכמה, עם התכוונות מלאה לצרכי הילד בשילוב המשפחה.
אז כלב טיפולי הוא בעצם כלבן טיפולי שידע להתאים את הכלב הנכון לצרכי הילד והמשפחה.
הכלבן הטיפולי יחבר באופן הדרגתי את הכלב למשפחה, יעבוד עם הילד על הצרכים המיוחדים להם הוא זקוק, יפגוש את הילד במפגש שבועי קבוע לתקופה מסוימת על מנת לעשות את החיבור באופן הנכון ביותר, יתווך לבני המשפחה את ההצלחות של הילד עם הכלב, יסיר מהילד את עול הגידול של הכלב – הכלב הגיע למשפחה, והתהליך יהיה תהליך משפחתי בו כל אחד מבני הבית נושא בעול המתאים ליכולותיו ולגילו.
איש הצוות הזה יכול לכוון את נושא האילוף (לרוב כלבן טיפולי צריך לדעת כיצד מאלפים כלב), הוא יוכל להכשיר את הכלב בטרם הכלב מגיע הביתה, אם מדובר בגור, על מנת למנוע את שלב הגורות המסתכל, בו יש הרבה בעיות של עשיית צרכים, הריסת חפצים וכד’.
הרעיון הוא – לקבל החלטה משפחתית הנותנת את הדעת על תחום הכלבנות טיפולית ולא על “כלב טיפולי” כי הכלב לבדו אינו יכול לעשות את העבודה.
ההחלטה דורשת תהליך, השקעה, שבצידה גם השקעה כספית, אבל ככל שבני הבית יבינו את המטרה וישקיעו בזה, כולם יצאו נשכרים. התהליך בסופו של דבר ישפיע על כולם, הכניסה של הכלב “תחייך” את הבית, תביא שמחת חיים כללית, תאפשר לבני בית נוספים שלא חשבתם עליהם להקשר, להנות, לטפח ולהתפתח בעקבות הכניסה התמימה אך הכל כך משמעותית לחיי המשפחה.
מחקרים הוכיחו ששהייה בקרב כלבים, טיפול וליטוף שלהם משחרר אנדורפינים מהמוח ומשפר את שמחת החיים.
ואם כבר יש כלב בבית, האם צריך כלב נוסף כדי להתחיל את התהליך מהתחלה?
גם כאן התשובה מורכבת, תלויה בגיל הכלב, רמת ההתאמה שלו לצרכי הילד, הקשר שלו עם הילד, רמת האנרגיה והמוטיבציה של הכלב, שהרי הוא לא נבחר מלכתחילה לתהליך. יתכן והכלבן הטיפולי יוכל לעשות את החיבור ולעבוד עם הכלב הביתי שיש בנמצא, ויתכן והכלב יימצא כלא מתאים למשימה וניתן יהיה להביא כלב נוסף בהתייחס כאמור לצרכי הילד לגיל שלו, ליכולות שלו ובכך להתאים את הכלב הנכון.
ההמלצה הכי חשובה שלי בסופו של ענין, לא להיות נמהרים, לבדוק עם אנשי מקצוע, לקבל המלצה על כלבן טיפולי מתאים שיוכל למפות את הצרכים, וללוות את המשפחה מהצעד הראשון ועד לטיול המשפחתי לעבר השקיעה עם הכלב, הילד ושאר בני המשפחה.
ציינתי בתחילת הכתבה שאחד הדברים החשובים הוא בחירת הכלב והתאמתו לילד ולבני הבית – לזאת אתייחס בהרחבה בכתבה הבאה
הכתבה מתייחסת לאבות ואימהות כאחד, לילדים ולילדות בכל מגדר גזע ומין.
הכתבה באדיבות עופר ביטון
“עופר – מרכזים לכלבנות טיפולית”
רכז מגמת אילוף וטיפול באמצעות כלבים, קמפוס ברושים, אוניברסיטת ת”א
050-8299551
050-2110105
ofer.dogs@gmail.com
